כיפה שחורהכיפה שחורה


'שהחילוניים יקבעו את יהדות המדינה'

מזכ"ל פועלי אגודת ישראל מודאג מהקיטוב והשסע בעם וקורא להניח לציבור החילוני לקבוע את הפרהסיה היהודית של מדינת ישראל.

שמעון כהן , כ"א בשבט תשע"ח

שיחליטו. חנוך ורדיגר
שיחליטו. חנוך ורדיגר
צילום: גרי טרומפטר



טוען....

מספר החרדים בישראל הגיע למיליון נפש, והם מהווים 12% מהאוכלוסייה בישראל.

עד שנת 2030, כך צופים אנשי הסטטיסטיקה, החברה החרדית צפויה להוות 16% מכלל האוכלוסייה, וב-2065 החרדים כבר יהוו שליש מהאוכלוסייה הכללית בישראל, אך כפי שאנו רואים המאבקים על דמותה של הפרהסיה מדינת ישראל, השבת, הכשרות וכו' משסעים את החברה הישראלית כבר עכשיו.

האם המגזר החרדי רואה אפיק שקט ורגוע יותר לקביעת דמותה של ישראל? על השאלה הזו שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם חנוך ורדיגר, מזכ"ל פועלי אגודת ישראל, בנו של אחד מחברי הכנסת המיתולוגיים של המגזר החרדי, אברהם ורדיגר ז"ל.

ורדיגר קורא לקיים את השיח על דמותה של ישראל כבר כעת ולהותיר את הגה ההכרעה בידי המגזר החילוני.

"פעם המגזר החרדי היה מיעוט וככזה היו לו הישגים מצומצמים. ככל שהאוכלוסייה גדלה תחושת הנציג החרדי הפכה משמעותית יותר", הוא מסביר את הרקע להחלטתו ומבהיר כי להבנתו מאחר והציבור החילוני אינו מקבל בהבנה את ההשפעה ההולכת וגוברת של המגזר החרדי על דמותה של המדינה והדברים מייצרים שסע וקיטוב חמורים יש לנהוג באופן שקול ומתון ולאפשר למגזר החילוני לקבוע את מבנה דמותה היהודי של מדינת ישראל.

בדבריו מציין ורדיגר כי ללא נקיטת מהלך שכזה השסעים עשויים להחריף ואיתם המאבקים המהווים סכנה אמתית לקיומה של המדינה. במציאות שכזו, "אני חושב שיש טעם לומר לאוכלוסייה החילונית להגדיר את הזהות היהודית של המדינה, אבל לא תוך מאבק אלא תוך שיח ודאגה לעתיד.

''אני מאמין שגם מי שלא שומר מצוות רוצה לראות את המדינה כבעלת זהות יהודית". לטעמו המציאות הנוכחית גוררת כל צד אל הפינה הקיצונית ביותר כחלק מהמאבק מול המגזר האחר, ואולם אם תוטל עליו האחריות לקבוע את זהותה העתידית של המדינה היהודית הוא ינקוט באחריות רבה יותר.

לטעמו "נכון גם מבחינת החילוניים לעשות זאת היום, כי מי שיגיע לימים שבהם מוטות המאזניים ייטו לכיוון החרדי הדברים יחזרו כבומרנג, ואם הדברים ייעשו מתוך הבנה וייקבעו נורמות שיאפשרו חיים משותפים זה אולי יקנה חיים של שקט". עוד הוא מוסיף ומעיר כי ככל שנושאי החיכוך יהיו פחותים הסיכוי שמי שכוח ההשפעה העתידית יהיה בידו גם ישתמש בכוח זה יקטן.

כך או כך מוצא ורדיגר ערך בהפחתת המתח לא רק בשל הרווח העתידי אלא גם במתן אפשרות לקיים חיים סבירים עד אותם ימים שיבואו בעוד עשרים או שלושים שנה. "גם לחיים עד אז יש משמעות עבורנו, עבור ילדינו ועבור נכדינו. חברה לא יכולה לחיות במדינה קטנה כל כך עם מריבות קשות כל כך".

באשר לעיתוי הדיון העכשווי סביב עתידה היהודי של ישראל סבור ורדיגר כי מהלך שכזה חשוב שיתרחש דווקא כעת כאשר בני השיח, גם החילוניים, מקיימים קשר סימפטי היסטורי עם היהדות, מה שאין כן אצל בני הדור הצעיר יותר. המציאות הנוכחית, הוא סבור, מהווה מפגש בין פלגים שניתן למצוא מאחד מסורתי ביניהם.

לטעמו על מנת לקיים את השיח הזה באופן רציני ומהותי "גם החברה החרדית תצטרך לעבור שינויים, להשתלב במדינת ישראל כדי להיות שותפים בקביעת השינויים שלה, להשתלב בכלכלה, בחברה ובאקדמיה ואף בצבא". דבריו אלה מבטאים את תפיסת עולמה של תנועת פועלי אגודת ישראל שעל אף הבידול החרדי בו נקטו, ידעו להשתלב בעשייה הציונית, להקים ישובים ולייצר חקלאות.

"פועלי אגודת ישראל הייתה חריגה בנוף החרדי ובהצבעות בכנסת, התברר שלא הייתה לה אחיזה משמעותית ברחוב. זה עלה לה ביוקר אבל זו משנתה של פא"י, לחיות ביחד ולא מתוך עוינות, תוך שמירת הזהות החרדית שלנו". לזאת הוא מוסיף ומעיר כי מבט מפוכח מגלה ש"הרחוב החרדי השתנה. הוא אמנם לא הפך לפא"י, אבל כל הציבור שעזב את ספסלי הכולל ויצא לחיי עבודה ולימוד אקדמי הם למעשה מיישמי תורתה של פא"י. אין עוינות לנושא הציוני כפי שהיה בעבר".